Steinsaltz Commentary Meilah 12b – ביאור שטיינזלץ מעילה יב:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

דְּאָמַר רַב ^אהַמַּקִּיז דָּם לְבֶהֱמַת קָדָשִׁים אָסוּר בַּהֲנָאָה וּמוֹעֲלִין בּוֹ.: גּוּפָא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב הַמַּקִּיז דָּם לְבֶהֱמַת קָדָשִׁים אָסוּר בַּהֲנָאָה וּמוֹעֲלִין בּוֹ מֵתִיב רַב הַמְנוּנָא חֲלֵב הַמּוּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. אֲמַר לֵיהּ כִּי קָאָמְרִינַן לְגַבֵּי דָּם דְּלֹא מִתְקַיֶּימֶת בְּלָא דָּם אֲבָל חֵלֶב דְּקָא מִקַּיְימָא בְּלֹא חֵלֶב לָא. מֵתִיב רַב מְשַׁרְשְׁיָא הַזֶּבֶל ^בוְהַפֶּרֶשׁ שֶׁבֶּחָצֵר אֵין נֶהֱנִין וְאֵין מוֹעֲלִין וְיִפְּלוּ דָּמֶיהָ לַלִּשְׁכָּה. אַמַּאי הָכָא נָמֵי לָא מְקַיֵּים בְּלֹא פֶּרֶשׁ אָמְרִי מַאי אִירְיָא הָדֵין פֶּרֶשׁ דְּמִן עָלְמָא קָאָתֵי לַהּ אָזֵיל הַאי אָתֵי אַחֲרִינָא לְאַפּוֹקֵי דָּם מִגּוּפַהּ. הָא קָתָנֵי לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין וְדָמָיו לַלִּשְׁכָּה מְסַיְּיעָא לֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר כׇּל מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים קָדוֹשׁ וְאֵינוֹ קָדוֹשׁ דָּמָיו יִפְּלוּ לַלִּשְׁכָּה.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^גחֲלֵב הַמּוּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. בד״אבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ אֲבָל בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הִקְדִּישׁ תַּרְנְגוֹלֶת מוֹעֲלִין בָּהּ וּבְבֵיצָתָהּ חֲמוֹרָה מוֹעֲלִין בָּהּ וּבַחֲלָבָהּ.: גמ׳גְּמָרָא: אֶלָּא גַּבֵּי מִזְבֵּחַ כִּי אַקְדְּשַׁהּ קְדוּשַּׁת דָּמִים לָא אִית בַּהּ מְעִילָה. אָמַר רַב פָּפָּא חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי בד״אבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהִקְדִּישׁ קְדוּשַּׁת הַגּוּף לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ ^דאֲבָל הִקְדִּישׁוֹ קְדוּשַּׁת דָּמִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁהִקְדִּישׁוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת הִקְדִּישׁ תַּרְנְגוֹלֶת מוֹעֲלִין בָּהּ וּבְבֵיצָתָהּ חֲמוֹרָה מוֹעֲלִין בָּהּ וּבַחֲלָבָהּ.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^הכׇּל הָרָאוּי לַמִּזְבֵּחַמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות מעילה ב׳:י״א

^ב רמב״ם הלכות מעילה ה׳:ו׳

^ג רמב״ם הלכות מעילה ג׳:י״ב

^ד רמב״ם הלכות מעילה ג׳:י״ג
רמב״ם הלכות מעילה ה׳:י״ג

^ה רמב״ם הלכות מעילה ה׳:א׳

דאמר [שכן אמר] רב: המקיז דם לבהמת קדשים החיה, הדם שהוקז אסור בהנאה, ומועלין בו מן התורה אם נהנו ממנו. ומשום כך, יש בו גם דין מעילה מדברי חכמים אף בסופו, כשירד אל נחל קדרון. ואין זה דומה לתורים שלא הגיע זמנם שמעיקרם אין בהם דין מעילה. א למעלה הובא דינו של דם שהוקז מבהמת קדשים, ועתה דנים בהלכה זו גופא [לגופה]. אמר רב הונא, אמר רב: המקיז דם לבהמת קדשים — אסור הדם בהנאה, ומועלין בו. מתיב [מקשה] על כך רב המנונא מההלכה השנויה במשנה (לקמן) שחלב הבא מבהמות המוקדשין לקרבן, וכן ביצי התורין שהוקדשו לקרבן העוף — לא נהנין מהם, ואם עבר ונהנה מהם — לא מועלין בהם, אף שבבהמה ובתורים עצמם מועלים. הרי שהדבר היוצא מגופו של המוקדש אינו נחשב כגוף המוקדש לדין מעילה, ובמה שונה דין הדם מדין החלב והביצים! אמר ליה [לו] רב בתשובה: כי קאמרינן [כאשר אנו אומרים] שדבר היוצא מגוף בעל החיים, יש בו דין מעילה, הרי זה דווקא לגבי [אצל] דם, וטעם הדבר: דלא [שהרי אין] הבהמה מתקיימת בלא דם, ואם כן הדם כגופה של הבהמה. אבל חלב, דקא מקיימא [שהיא יכולה להתקיים] בלא חלב — הריהו לא נחשב כגופה. מתיב [מקשה] על כך רב משרשיא ממה ששנינו בברייתא: הזבל (גללי בהמות שנדרסו ונהפכו לזבל) והפרש (הגללים) של בהמות הקדשים שנמצאים בחצר ההקדש — אין נהנין בהם, ואולם אם עברו ונהנו אין מועלין בהם. ויפלו דמיה של הזבלים הללו ללשכה, שניתנים למקדש. ולפי הבחנה זו שבין הדם לחלב, יש להקשות: אמאי [מדוע] אין בפרש דין מעילה, הכא נמי [כאן גם כן], הרי לא מקיים [אין מתקיים] בעל החיים בלא פרש, ואם כן יתחייב גם על הפרש במעילה! אמרי [אומרים] בדחיית השאלה: מאי איריא [מה שייך] זה לזה, אין להשוות בין הפרש לבין הדם, שכן הדין [זה] הפרש דמן עלמא קאתי לה [שמן החוץ הוא בא] לה, לבהמה, מהמאכלים שאכלה, ואזיל האי — אתי אחרינא [הולך זה האוכל בצורת פרש, ובא אחר במקומו]. לאפוקי [להוציא, למעט] דם, שהוא מגופה של הבהמה ואין אחר בא במקומו. ומעירים: הא קתני [הרי שנינו] בברייתא זו בדין הזבל והפרש של בהמות ההקדש כי לא נהנין ולא מועלין בו ודמיו ללשכה. והרי דין זה מסייעא ליה [מסייע לו] לר׳ אלעזר, שכן אמר ר׳ אלעזר: כל מקום שאמרו חכמים על דבר מסויים דין ממנו נראה כי הדבר קדוש ואינו קדוש, וכגון זה שאין נהנים ממנו ואולם הנהנה ממנו אין בו דין מעילה — דמיו יפלו ללשכה. ב משנה חלב הבא מבהמות נקבות המוקדשין, וכן ביצי התורין של הקדש — לא נהנין מהם, שאסורים הם בהנאה, ואולם אם עברו ונהנו מהם — לא מועלין בכך. ומסייגים הלכה זו: במה דברים אמורים שאין מועלים בחלב ובביצי המוקדשים — שהקדישם בקדשי מזבח (להקרבה על המזבח), שכיון שאין החלב והביצים קרבים על המזבח, הרי הם חלוקים מקדשי מזבח ואין בהם דין מעילה. אבל אם היו אלה חלב וביצים הבאים מן המוקדשים בקדשי בדק הבית, כגון שהעוף שהקדיש הוא תרנגולת שאינה עולה למזבח ואין בה קדושת הגוף אלא קדושת דמים בלבד — הרי אין לחלק בינה ובין ביצתה, שבשתיהן קדושת דמים בלבד ומועלין בה ובביצתה, וכן אם הקדיש חמורה (אתון) — מועלין בה ובחלבה, שאף היא וחלבה קדושים בקדושת דמים בלבד. ג גמרא שנינו במשנה כי בקדשי מזבח אין דין מעילה בחלב ובביצים, ולשון כוללת זו משמעה שבכל אופני קדשי המזבח אין בהם דין מעילה, ותוהים על כך: אלא מעתה האם גבי [אצל] קדשי מזבח, כי אקדשה [כאשר הקדיש אותה], את הבהמה או העוף, לא בקדושת הגוף (שתיקרב היא עצמה על המזבח) אלא בקדושת דמים (שבדמים שיתקבלו ממכירתה, יביאו קרבן למזבח, וכגון שאמר ״דמי בהמה זו לקרבן פלוני״), אכן לא אית [אין] בה, בחלב או ביצים היוצאים ממנה, דין מעילה? רב פפא: חסורי מיחסרא והכי קתני [חסרה היא לשון המשנה, וכך היא שנויה במלואה]: במה דברים אמורים שאין מועלים בחלב ובביצי המוקדשים לקדשי מזבח? — דווקא כשהקדיש אותם בקדושת הגוף לגבי [אצל] מזבח, אבל אם הקדישו קדושת דמים לגבי [אצל] מזבח — נעשה כמי שהקדישו לבדק הבית, ומועלים בהם. ואיך מועלים בגידוליהם של המוקדשים לקדשי בדק הבית? — הקדיש תרנגולת — מועלין בה ובביצתה, חמורה (אתון) — מועלין בה ובחלבה. ד משנה כל שהוקדש לבית המקדש, הראוי להקרבה על המזבחמהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון